טלויזיה זה טוב או רע?

טלוויזיה- זה טוב או רע?

זמן רב קיים ויכוח על תרומתה או נזקיה של הטלוויזיה. לפני כמה זמן נתקלתי בפייסבוק בדיון מעניין שקורא להוציא את הטלוויזיה מהבית. אחת הסיבות לכך היא הטענה כי צפייה מרובה בטלוויזיה פוגעת ביצירתיות. שוב, הגלגלים התחילו לעבוד.

אין לי ספק שצפייה מוגזמת בטלוויזיה פוגעת ביצירתיות. הרי הדמיון הוא הוא שיוצר פתרונות ומציאות חדשה. איך המציאו את המכונית? ראו את זה בטלוויזיה? ממש לא. תחשבו על זה: כל מה שיש סביבנו הוא תוצאה של דמיונו של מישהו, שעיצב המציאות סביבו לפי דמיונו, ודרך כך את המציאות סביבנו. הסתכלו רגע סביבכם, והתפעלו מהדמיון מהיצירתיות, ומהנחישות להפוך את הדמיון למציאות. זה מדהים להבחין בכך שהמציאות סביבנו היא כזו כי מישהו הפעיל את הדמיון ויצר אותה! תופתעו לגלות שגם אתם יכולים. שימו לב כמה דברים שנכתבו בספרי מדע בדיוני לפני עשרות או מאות שנים עוד לפני שהייתה טלוויזיה הפכו היום למציאות ונתפסים בעינינו כטריוויאליים ויום יומיים (מחשבים, פלאפונים, מטוסים, חלליות, ספינות, בניינים גבוהים… ועוד לא התחלנו את הרשימה).

פעם היינו קוראים ספרים ומדמיינים את מה שקורה. כמה פעמים ראינו סרט או סדרה שמבוססים על ספר שקראנו ואמרנו "הספר היה הרבה יותר טוב". למה אמרנו את זה? כי תמיד הדמיון שלנו יהיה יותר טוב עבורנו מהדמיון של מישהו אחר. לא בגלל שמישהו אחר פחות יצירתי, אלא כיוון שהדמיון שלנו הוא שלנו. הוא נובע מהחלומות שלנו, מהרצונות שלנו, מהשאיפות ומהרעיונות שלנו. רק הדמיון מסוגל להפוך מקל לחרב קסמים רבת עוצמה כדי שנוכל להלחם בדרקונים או לרכב עליהם ולהציל את העולם/הנסיכה/הנסיך או לזכות באוצר. כשאנחנו צופים בטלוויזיה או בסרטים – אנחנו צופים בדמיונו של מישהו אחר, מבלי להפעיל את שלנו.

היום יותר ויותר ילדים ובוגרים לוקחים את הדרך הקלה, שלא מצריכה מאמץ או דמיון, וצופים בטלוויזיה או בסרטים בקולנוע במקום לקרוא ספרים או לעשות פעילויות חברתיות ואחרות. כיוון שהמוח שלנו הוא כמו שריר – אם לא מפעילים אותו הוא מתנוון – לא פלא שרמת הזכאות לתעודת בגרות יורדת, כשכל מה שהילדים עושים זה לבהות בטלוויזיה או לשחק במחשב (אוי לאינטראקציה החברתית!! אבל זה כבר תחום בפני עצמו). גם הרבה הורים תורמים למצב כשהם בוחרים במכשיר המהפנט כדי להשתיק את הזאטוטים לכמה שעות כדי שיהיה שקט בבית, במקום לשחק איתם. ואת אלה אני שואל – לשם מה הבאתם ילדים אם אתם מתכוונים להפנט אותם במקום לבלות איתם זמן איכות?

אני יכול להמשיך, אך אני חושב שהכיוון ברור. אני לא נגד טלוויזיה, קולנוע ומשחקי מחשב באופן גורף, אלא בעד שימוש בהם במינון הנכון וכחלק מקשת פעילויות הכוללת קריאה, כתיבה והתערות חברתית ומשפחתית. לפעמים טלוויזיה היא קתרזיס מצוין בסוף יום מתיש כשלא רוצים להפעיל את המוח לחצי שעה. לי לא הייתה טלוויזיה חמש שנים, והכנסתי אותה לבית רק כדי לצפות בסרט או תוכנית מעניינת פה ושם, וגם כשלא הייתה לי טלוויזיה – היא לא חסרה לי כלל. היום שוב ביטלתי את המנוי לספק הטלוויזיה שלי, וראו זה פלא! יש לי פתאום יותר זמן פנוי לעסוק בדברים שאני אוהב, לקדם את הקריירה שלי, ולחזור לתחביבים ששכחתי מזמן – שלא לדבר על זמן איכות עם חברים ומשפחה.

כשיש זמן לחשוב, לדמיין, כשמפעילים את המוח, עולות כל מיני שאלות, מתמודדים עם כל מיני תהיות פנימיות, משוחחים עם האנשים סביבנו, והשריר המופלא הזה שנקרא "מוח", מתחזק, ומתחיל לייצר עבורנו פתרונות, רעיונות, תוכניות לביצוע של כל מיני דברים שרצינו, ששכחנו שרצינו, ששכחנו שחלמנו. לפתע עולות כל מיני אפשרויות שלא חשבנו עליהן קודם, כי פשוט לא חשבנו. פתאום יש לנו תובנות, פתאום אנחנו בעשייה, דברים מתחילים לקרות, הצלחות מתחילות להצטבר, אנחנו רואים שכל הסביבה שלנו בעצם נשלטת על ידינו, ולא אנחנו ע"י הסביבה וחיינו הופכים לחיים עם חיוך.

פורד פרפקט*, מעלה השערה בעקבות תצפיותיו על בני האדם בכדור הארץ, ואומר כי בתחילה חשב שבני האדם לא מפסיקים לדבר כי הלסת שלהם עלולה להיתקע. אחרי תצפיות נוספות הגיע למסקנה כי בני האדם לא מפסיקים לדבר כי הם חוששים שאם יפסיקו לדבר ייאלצו להתחיל לחשוב. אני חושב שכך גם כאשר מדובר בטלוויזיה. בני האדם חוששים שאם יפסיקו לצפות שעות כה רבות בטלוויזיה הם ייאלצו להתחיל לחשוב, ולעבור למצב של עשייה. ולמה בני האדם חוששים להתחיל לחשוב ולעבור למצב של עשייה? על כך אדבר כבר בפוסט הבא.

ארז פיגלש – אימון לחיים עם חיוך

* פורד פרפקט היא דמות של חייזר מכוכב אחר שחוקר את כדור הארץ בספרו של דגלאס אדאמס, סופר בריטי שכתב את סדרת הספרים הבדיונית-סאטירית "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" – מצחיק ומומלץ

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *