האם יהיה לו/ה טוב במסגרת החדשה?? –מחשבות ותהיות של הורים…

מסעו של  ילד – אדם : פרידה והתפתחות / מירי מתתיה – מנחה צוותים חינוכיים והורים לגיל הרך

הפרידה מהמסגרת הקודמת היא שלב קשה, שמעורבות בו שאלות פרקטיות ורגשיות. אם נתבונן בכל תהליך חייו של ילדנו , כאתגר אשר יביא לצמיחתו ולפיתוח היכולות והמיומנויות שלו, נוכל לחוות את תהליך הפרידה – כחיובי ומעצים .

האגדה מספרת, שכאשר תינוק נולד, יוצא מלאך מן השמיים ו-" מכה באצבע צרידה" מתחת לחוטמו של הרך הנולד, על מנת שישכח את עולם  הרוח שחווה לפני שירד אל עולמנו זה. בגלל מכה זו, לכולנו יש שקע זעיר מתחת לחוטם, באמצע השפה העליונה. על התינוק לנטוש לא רק את עולמות הרוח אלא גם את הרחם, את הרוך, החמימות והתמימות, את המים הפושרים של חוסר המודעות. את כל אלה עליו לעזוב לטובת האור הבוהק , הקולות והתחושות שמביאות איתן העירות והנוכחות בעולמנו זה.

אנו, שתמיד מצויה בנו הכמיהה לשלם, לשליו, לבלתי משתנה, ניאלץ לחוות עוד פרידות רבות לאחר אותו רגע כואב של פרידה ראשונה. חיינו רצופים בפרידות המהוות את הדלק במנוע ההתפתחותי שלנו. פרידה הי בהגדרתה- בלתי הפיכה , בניגוד לשינוי שטמונה בו אפשרות של חזרה למצב קודם.

לכולנו חוויות והתנסויות רבות של פרידה, טובות יותר וטובות פחות. כאשר אנו נפרדים מן המקום המוכר, מהאזור הבטוח שבו אנו מתנהלים, מופר שיווי המשקל ואנו נאלצים למצוא איזון מחדש. לכן, תהליך הפרידה בכוחו לגרום להצבת שאלות, מציאת תשובות ובנייה מחודשת של חיינו .

בסוף שנת הלימודים , אנו נאלצים להפרד מהפעוטון, גן , כיתה שאליו הבאנו את ילדנו בכל בוקר בשנה-שנתיים האחרונות ואשר אליו התרגלנו . במשך הזמן למדנו לחוש איזה מצב רוח יש לגננת/ מורה הבוקר, לדעת איזה טקס הוא צריך בכדי ל"שחרר" אותנו ולהעריך כמה זמן ייקח " לשים את הילד /ה בפעוטון /  גן/ כיתה . זכרנו להניח בכל ערב ארבעה חיתולים, מגבונים, ומוצץ נוסף בתיק…..( למי שכבר הרבה אחרי , בטח זוכר בערגה….) רק התרגלנו והנה: צריך לסיים, להפרד ולעבור למערכת אחרת .

חששות רבים עלולים לצוף בתקופת המעבר : " האם זה בסדר שאנחנו משנים לו את מע החינוך?" איך יהיה לו בגן לעומת הפעוטון?" " …בכיתה לעומת הגן?" " …בגן  לעומת הבית?" " האם יהיה לו טוב במסגרת גדולה יותר? רק שלא יילך לאיבוד בקבוצה גדולה!" שמענו שהגננת החדשה טובה, אבל, האם באמת תאהב את הילד/ה שלנו?" האם הוא/יא ייבכו או ייסתגלו מהר?

לעיתים הפרידה היא שונה- הגננת/ מורה , היא שעוזבת . אנחנו עשויים להרגיש כעס:" איך היא נוטשת אותנו ככה? הרי אמרה שטוב לה איתנו!"

בנוסף לרגשות המפעמים בנו כתוצאה מפרידות, מטרידים אותנו גם עניינים מעשיים: " איך נביא עכשיו את הילד/ה למקום החדש? האם נצטרך להתארגן באופן שונה בבוקר?"

אמנם נהוג לומר כי שסוף הוא התחלה חדשה,אבל ,לא כל אחד אוהב התחלות. איך מתמודדים עם הפרידה?

השקע הזעיר מזכיר לנו, שכולנו הגענו לעולם הזה, על מנת להתפתח. התפתחות לא תתרחש ללא זניחה של המצב הקודם ובחירה במצב חדש ומאתגר יותר. השגרה שאפיינה את המצב הקודם הייתה נוחה והביאה לפעולה אוטומטית. נחוף ויתור כלשהוא על הנוחיות וחוסר המודעות, על מנת לרכוש מיומנויות חדשות. כך, לדוגמא, התינוק מוותר על התענוג של היניקה, על מנת לזכות בגיוון המזון והטעמים שנכנסים לפיו. כמו כן הוא מוותר על ההנאה של להיות על הידיים, על מנת להתחיל ללכת.

אם נתבונן בכל תהליך חייו של ילדנו כאתגר אשר יביא לצמיחתו ולפיתוח היכולות ונמיומנויות שלו, נוכל לחוות את תהליך הפרידה כחיובי ומעצים. עם זאת, מדובר בתהליך שדרוש לו זמן. בדיוק כמו שלא התחלנו להגיש לו/ה ארוחת גורמה צרפתית מייד ביום שנגמל מיניקה, גם כאן נדאג שהשינוי יהיה הדרגתי, מתואם ומגובה באהבה והבנה, כדי לאפשר לו/ה ךפתח את כישוריו החברתיים ויכולותיו החדשות.

מצד שני, מעברים כאלה מן הראוי שלא יהיו תכופים מידי. לא רצוי לאתגר את ילדנו בזיג-זג בין שלל מערכות חינוך ומקומות מגורים.

חשוב מאוד, שאת השיח הזה בנוגע  להזדמנויות להתפתחות שמזמנת לנו הפרידה , נעשה גם ביננו לבין עצמנו. גם אנו, כהורים, וכבני אדם,גדלים ומתפתחים כתוצאה מכניסתו של ילדנו לחיינו והתמורות שהביא עימו בהגעתו.

ייתכן שהפרידה מהמסגרת הקודמת קשה לנו. כמובן שיהיה לנו קשה גם כשילדנו יילעה לכיתה א , כשיסיים תיכון… כשייסע לטיול הגדול בחו"ל….כל אחת מהפרידות הללו תדרוש התארגנות מחדש, הרגעה של חששות ובדיקה מפורטת של המציאות החדשה.טוב יהיה אם הלך הנפש בו נתייחס לאירועים יהיה חיובי, מתוך מחשבה שהפרידה היא אחותה הגדולה ( אם גם הפחות אהודה ) של ההתפתחות .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *