צוות גן אביב בוגרים (גילאי 4-6)

הדס בן דוד – גננת מובילה ומנהלת הגן

מאז שאני זוכרת את עצמי עולמי היה סביב טיפול בילדים: בייביסיטרים, טיפול בתינוקות שנולדו במשפחה, וכו'… וכך באופן טבעי כשסיימתי את הצבא מצאתי את עצמי עובדת בתחום, ובאופן ישיר הלימודים האקדמאיים היו קשורים אף הם לתחום.

למדתי לימודי וולדורף בשילוב תואר ראשון ותעודת הוראה.

במהלך הלימודים חוויתי  גנים רגילים וגנים אנתרופוסופיים, חוותי גם בתי ספר רגילים ובית ספר אנתרופוסופי (במסגרת עבודה מעשית), לאורך הדרך היו שאלות, ותהיות על מהות החינוך האנתרופוסופי, אך עדיין כשהגעתי למסגרות החינוכיות  באשר הן הרגשתי שזאת האמת עבורי- החינוך האנתרופוסופי.

כשנולד בני הבכור, התעוררו בתוכי געגועים לתחום החינוך, ולחינוך האנתרופוסופי בפרט. וכך למעשה חזרתי למקום המוכר: חינוך. השמחה הייתה גדולה שיחד עם לידתו של יאיר "נולדו" בהוד השרון שני גנים אנתרופוסופיים.

התחלתי לעבוד בגן ילדים, ויחד עם העבודה החלו המחשבות: מה אני רוצה כאשת חינוך להעניק לילידים אותם אני מלווה לאורך כל היום, מה  העקרונות שחשובים לי ועליהם אני עומדת ומה פחות, מה אני כאמא הייתי רוצה שילדיי יחוו בגן, ומה הייתי רוצה שילדי יקבלו מאנשי החינוך שמלווים אותם במשך היום.

להמשך קריאה…

 

גלית הלפרין – גננת מובילה

מאז שהתחלתי את חיי הבוגרים תמיד היתה בי המחשבה שיום יבוא ואני אהיה מורה.

גדלתי והתבגרתי. האמת שהחוויה האישית שלי מבית הספר התיכון לא היתה טובה כל כך, הרגשתי שאני נאבדת ושהמורים לא באמת מבינים אותי. עם התחושה הזו המשכתי את המסע שלי בהבנה מה אני רוצה לעשות "כשאהיה גדולה".

למדתי תחומים שונים וביניהם גם התחלתי ללימוד חינוך רגיל. לצערי הרב לא התחברתי , ונדהמתי לגלות כמה מיושנת הדרך שבה לומדים המחנכים של ימינו, ויותר מכך כמה שהמורים והמחנכים של ימינו לא באמת רואים ומרגישים את הצרכים של הילדים.

בנוסף לכך ראיתי מה שקורה בכיתות בין הילדים למורים ובין הילדים לעצמם: כמה חוסר כבוד, מכות , קללות, ובעיקר חוסר אמיתי ברצון ללמוד.

ואז, בעזרת הכוונה וייעוץ גיליתי את החינוך הבלתי פורמלי. לאחר קריאה ועיון בכל הסוגים השונים של חינוך זה, החלטתי ללמוד "חינוך וולדורף".  הרבה דברים בוולדורף עיניינו אותי – הראיה של הילדים והצרכים שלהם, החיבור לדברים טבעיים ופשוטים, המקום שאני יכולה לתת לילד להישאר ילד עוד קצת, ולתת להם את המתנה הגדולה של הדימיון והחלום, שלפי דעתי, היום נלקח מהם קצת יותר מידי מוקדם, בריצה המטורפת אחרי השגיות ותחרותיות.

להמשך קריאה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *