הדס – "אני מאמין"

מאז שאני זוכרת את עצמי עולמי היה סביב טיפול בילדים: בייביסיטרים, טיפול בתינוקות שנולדו במשפחה , וכו….. וכך באופן טבעי כשסיימתי את הצבא מצאתי את עצמי עובדת בתחום , ובאופן ישיר הלימודים האקדמאיים היו קשורים אף הם לתחום.

למדתי לימודי וולדורף בשילוב תואר ראשון ותעודת הוראה.

במהלך הלימודים חוויתי  גנים רגילים וגנים אנתרופוסופיים, חוותי גם בתי ספר רגילים ובית ספר אנתרופוסופי (במסגרת עבודה מעשית), לאורך הדרך היו שאלות, ותהיות על מהות החינוך האנתרופוסופי , אך עדיין כשהגעתי למסגרות החינוכיות , באשר הן הרגשתי שזאת האמת עבורי.(החינוך האנתרופוסופי)

כשנולד בני הבכור, התעוררו בתוכי געגועים לתחום החינוך, ולחינוך האנתרופוסופי בפרט. (כשסיימתי את הלימודים לא המשכתי  בתחום, היה בי צורך להתרחק מעט ולעכל את הדברים)וכך למעשה חזרתי למקום המוכר: חינוך. השמחה הייתה גדולה שיחד עם לידתו של יאיר "נולדו "בהוד השרון שני גנים אנתרופוסופיים.

התחלתי לעבוד בגן ילדים, ויחד עם העבודה החלו המחשבות :מה אני רוצה כאשת חינוך להעניק לילידים אותם אני מלווה לאורך כל היום, מה  העקרונות שחשובים לי ועליהם אני עומדת ומה פחות , מה אני כאמא הייתי רוצה שילדיי יחוו בגן, ומה הייתי רוצה שילדי יקבלו מאנשי החינוך שמלווים אותם במשך היום.

ומתוך המחשבות הללו בניתי את האני מאמין שלי כאשת חינוך, חום אהבה שמחת חיים ושירה זה הבסיס, ואילו הדברים הראשונים שחשובים לי שיהיו בגן, ויחד עם זאת בכדי שהילדים יחוו  את האהבה , צריך גבולות. הגבולות צריכים להיות מאוד ברורים, גבולות שבאים מתוך מחשבה והבנה , הצבת הגבול  צריך להגיע ממקום רגוע ובטוח ולא מתוך כעס, לא " מהקצה".  הקניית ערכים של: כבוד והדדיות, חברות ושיתוף , מאמינה גם כי חשוב לדבר עם הילדים בגובה העיניים ולא מתוך מקום מתנשא.

הנתינה היומיומית שלנו לילדים במהלך העבודה היא רבה, החל מצרכים בסיסיים (אוכל, שתיה , אפילו הדאגה שהאף לא יהיה מנוזל…) וכלה במזון רוחני (סיפורים ופעילויות תואמות גיל) ולא תמיד קל לעשות זאת בחדווה וברוגע (בעיקר בימים אינטנסיביים ולחוצים). ואני מאמינה שחשוב לתת את הדברים האלה מתוך מקום אמיתי של כבוד והבנת הילד, ולפעמים אתה מועד בדרך, אני יכולה להעיד על עצמי שבימים שכאלה אני מגיעה הביתה ונושאת את הילד איתי בלב, המחשבות עליו , והמחשבה על מה שהשתבש בדרך ואיך הייתי יכולה לעשות את זה אחרת כבר מביא את השינוי.

לחשיבה על הילד ,בין אם קשה לך איתו כאיש חינוך או בין אם הילד חווה קשיים יש כוח.

חלק מהעבודה שלנו כגננים זה לעשות עבודה פנימית עמוקה לחשוב על ילד שקשה לנו איתו להבין מהיכן נובע הקושי שלנו, לשאת את הילד ולנסות לעבוד איתו עם המון אמפטיה, וזה עוד דבר שאני כאשת חינוך שמה עליו את הדגש.

לסיכום: אני גננת במסגרת אנתרופוסופית  6 שנים, ולפני כן יצא לי לעבוד במסגרות רגילות כ-3 שנים, אני יכולה לומר שהדגש על הרוך, ההתבוננות בילד, האמת שצריך להביא לגן, נשיאת האחריות הכוללת שיש לכל אנשי הצוות בעשיה היומיומית בגן , הקניית ערכים, המזון הרוחני שניתן לכל גיל לפי השלב ההתפתחותי, כל אלה גורמים לי כאשת חינוך לחשוב יותר ולנסות להפוך להיות בכל יום בן אדם טוב יותר מאשר ביום שלפני, אני מאמינה שהעבודה בגן על כל פניה נותנת גם כלים להתפתחות האישית כאדם, כאיש משפחה, כבן זוג וכחבר.

מאחלת לכולנו שהטוב והאמת ינחו אותנו ויובילו אותנו למקומות הנכונים .

הדס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *